מאמרים של נלי

לאחרונה אני פוגשת בקליניקה – בני נוער רבים יש להם מחנה משותף.. הם … עצובים.. כועסים.. "בועטים" בכל דבר! לא מבינים למה הם מרגישים ככה

אז פעם לפני יותר מ-25 שנה למדתי פסיכולוגיהל-5 יחידות בתיכון 'להמן' בדימונה.למדנו תיאוריות שונות, שלבי התפתחות ועוד..תיאוריה אחת הייתה מרכזית בשבילי באותה תקופהאברהם מסלו –

היום אספר סיפור, סיפור שעוזר להבין ולהרגיש מה קורה בטיפולבלון ועפיפון נפגשים.עפיפון אומר לבלון – תקשיב בלון אני חושב שאתה צריך\ חייב להיות עפיפון כמונירק

זוכרים את הסרטון שלי – על ה"דלי שלנו"וכל מינה חורים שיש בוהיום אשתמש בדלי שלנו ממבט אחר…לעיתים החורים בדלי זה התמודדויות שלנו בחייםמקומות שהם קשים

מנוחה, האם חייבים לנוח?אני פוגשת לא פעם את השאלה של המטופלים שליאת בטוחה שזה בסדר לנוח?אם אני אנוח – אני לא אתקדם?איך אפשר לנוח כשיש

תקשורתמה זה בעצם.. תקשורת זה כשמדברים?זה כשאומרים דברים שעל הלב?שאומרים מה אני רוצה? איך אני רוצה?אז למה זה כזה קשה!!לעיתים קשה להגיד ברור מה הרצון

הבחירות שלנו…לעתים נדמה לי שאנשים \ מטופלים שאני פוגשת שכחו שהם יכולים –לבחורלבחור מה לאכול, לבחור מה ללבוש ,לבחור בן זוגלבחור קריירהלבחור מערכות יחסיםלבחור איך

אני בעצירה?מתקשה לבחור את הכיוון בחיים..זה בסדר לעצור?אני לא רגיל לעצור..אני ממש עייף יש לי כאבים בכל הגוףאני בעצירה?אין לי כוחות..אין לי אפשרות לעצור עכשיו!

הוא יושב מולי ואומר " אני יודע מה אני צריך לעשות" כדי לשחרר את כל הלחץ הזה.אני רק צריך "לשחרר" ו"לעשות סדר"אני כל כך עייף

אני לא יודע מה קרה…בעצם לא קרה שום דבר חדש..החרדות אצלי כבר שניםאבל אני לא מבין למה הם התגברולא עשיתי כלום!!כיום אני בן 45 ואני